חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים, החגים בהם נצטוו בני ישראל לעלות לבית המקדש בירושלים. הוא חג בעל אופי ייחודי, המשלב את שמחת הקציר יחד עם מצוות ייחודיות כמו ישיבה בסוכה, נטילת ארבעת המינים, וזיכרון למסע בני ישראל במדבר. בואו נעמיק בהיבטים השונים של חג זה.
מקור החג ומשמעותו
חג הסוכות חל בחמישה עשר בתשרי, כשבועיים לאחר ראש השנה, והוא נמשך שבעה ימים בארץ ישראל (שמונה בחו"ל). שורשיו נטועים במסורת המקראית וההיסטורית של עם ישראל, ובמיוחד במסע הארוך והקשה במדבר לאחר יציאת מצרים.
במקרא (ויקרא כ"ג: מ"ב-מ"ג) מצוין כי החג נועד לזכור את הסוכות בהן ישבו בני ישראל במהלך נדודיהם במדבר. הסוכה מסמלת את ההשגחה האלוקית, המלווה את העם לאורך מסעיו.
מצוות ישיבה בסוכה
המצווה המרכזית של סוכות היא לשבת בסוכה, שהיא דירת ארעי, במשך כל ימי החג. הסוכה מזכירה לנו את האמונה בהשגחת ה', המספק לנו קיום והגנה גם בתנאים קשים. חז"ל פרשו כי הסוכה גם מסמלת את ענני הכבוד שליוו את בני ישראל במדבר.
הסוכה צריכה להיות בנויה באופן שבו יש כיסוי עשוי מחומר טבעי, כגון ענפים או סכך, אך היא פתוחה מספיק כדי שנוכל לראות את הכוכבים בלילה, מה שמחבר את היושב בה לתחושת החיבור בין האדם, הטבע והבורא.
ארבעת המינים
מצווה נוספת הקשורה לסוכות היא נטילת ארבעת המינים: לולב, הדס, ערבה ואתרוג. התורה מצווה עלינו לקחת "פרי עץ הדר, כפת תמרים, ענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא כ"ג, מ'). כל אחד מארבעת המינים מסמל מרכיב אחר באדם ובטבע. הפרשנויות רבות ומגוונות:
- אתרוג – מסמל את האדם המושלם שמצטיין בלימוד תורה ובמעשים טובים.
- לולב – מסמל את בעלי החוכמה שאינם עוסקים במצוות, כמו עץ התמר שמניב פרי אך אינו מפיץ ריח.
- הדס – מסמל את בעלי המעשים הטובים.
- ערבה – מסמלת את אלו שאין להם לא תורה ולא מעשים טובים, אך גם להם יש מקום בחברה הישראלית.
חכמי הקבלה מפרשים כי ארבעת המינים מייצגים את האחדות וההכרה בכך שכל הרבדים והצורות בעם ישראל צריכים להתקיים יחד.
חג האסיף והשמחה
סוכות נקרא גם "חג האסיף", משום שבתקופה זו נהגו לאסוף את התבואה מהשדות. שמחת הקציר והחיבור לטבע מקבלים ביטוי באווירת החג, כאשר בסוכות יש מצווה לשמוח ולחגוג. התורה מדגישה את השמחה בחג זה במיוחד: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים ט"ז, י"ד-ט"ו).
בבית המקדש, שמחת חג הסוכות לוותה ב"טקס ניסוך המים" – תהליך ייחודי שבו שפכו מים על המזבח כחלק מתפילה לגשמים טובים בשנה הבאה. השמחה סביב טקס זה הייתה כה גדולה עד שנאמר במסכת סוכה: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" (משנה סוכה, פרק ה').
שמיני עצרת ושמחת תורה
לאחר סוכות מגיע חג שמיני עצרת, שהוא חג בפני עצמו. בחג זה נהוג לבקש על הגשמים בעונה הקרובה. בגולה, חג שמחת תורה נחגג יחד עם שמיני עצרת, והוא מוקדש לסיום קריאת התורה השנתית והתחלתה מחדש.
סוכות בהלכה ובקבלה
בהלכה ישנם דינים רבים הקשורים לבניית הסוכה, לאופן הישיבה בה ולנטילת ארבעת המינים. המטרה היא לחבר את האדם לתחושת צניעות והכרת הטוב, מתוך זיכרון ההיסטוריה של העם היהודי ומסעותיו במדבר.
גם במקורות הקבלה, סוכות מסמל את ההשגחה האלוקית והחיבור העמוק בין האדם לאלוקיו. הסוכה נתפסת כמעין "מקלט רוחני", והאדם השוהה בה נחשב כאילו נמצא תחת השגחתו הישירה של הבורא.
לסיכום
חג הסוכות הוא זמן של שמחה, אחדות והכרה בהשגחת ה'. באמצעות מצוות ישיבה בסוכה ונטילת ארבעת המינים, אנו לומדים לצאת מהשגרה ולהתבונן מחדש על חיינו, אמונתנו וחיבורנו לטבע ולבורא. החג מזכיר לנו שההגנה והברכה האמיתית באות מהשגחת ה' ולא מהחומריות שסביבנו.
